מאוכזבת מהסביבה, ואף מעצמי.
קשה לי שאין לי למי לדבר! יש לי חברות. ותאמת שלא חסר לי בכלל למי לספר.
אבל ברגע שאני כבר 7 חודשים תקועה על אותו נושא..
האקס שלי,האקס שלי..
יש דברים שהם יוץר מאהבה, יש בהם כוחות לא אמיתיים. זה מה שהיה לי איתו. הוא היה הכל, לא יותר ולא פחות. איתו היה לי טוב, רוב הזמן!
למה ? למה אני סתומה? מטומטמת? חשבתי שזה ישנה משהו? ביקשתי בקשות לא הגיוניות?! אני מאוכזבת מעצמי ככ!
למה פעם ראשונה בחיים שקשה לי ככ להתמודד עם פרידה? 7 חןדשים עברו. יכול להיות שיותר.
אני רואה התמודדות, אנע לא בדיכאון, אני כבר לא בודקת מתי הוא התחבר.
אבל כל פעם שאני שומעת שיר שמזכיר לי אותו .. או רואה תמונה או תוכנית שמזכירה .. חיש מייד אני ממררת בבכי.
חברות שלי אומרות: "את חופרת" "תפסיקי לדבר עליו" וכו..
אבל הן לא מבינות.
הן לא עברו אותו דבר
הן לא אהבו ככה
הן לא התאכזבו ככה.
אני נפרדתי ממנו.. האכזבה היתה שעשיתי את זה מהר מידי, שלא חשבתי ועד שהבנתי את זה היה מאוחר מידי.
היה כבר סגור. ורבנו, ניתקנו קשר..
נגמר כך הסיפור.
למה רק לי קשה להתמודד ככ? לכולן וכולם זה עובר אחרי כמה חודשים.. לא מגיע למעל מחצי שנה!
וכשאני רואה אותו ? כל יום ךראות אותו ?
אני מאוכזבת מעצמי. שככה זה לא עובר, ניסיתי הכל. ניתקנו קשר, אני לא מדברת עליו, וגם לא כתבתי עליו.
אבל זהו, נשברתי! אין! אין יותר ..
אין כוח, אני תשושה. אני מאוכזבת מהסבבה שלא מוכנה לקבל את מה שאני מרגישה
הכל נשאר בבטן..
אני בוכה במיטה עכשיו, למשפחה לא אכפת, לחברות נמאס כבר..
אני חוסכת מהן. לא מדברת.
כותבת, מציירת.. בןכה.
ונמאס. באלי לפעמים לקום אחורה בזמן ולשנות פרט אחד קטן.
להישאר ידידה שלו, לא להצשיך ליותר מזה
האהבה מכאיבה אני מתפתלת מכאבים של אהבה.
זה כואב בכל מקום, אני לא מסוגלת.
אני לא בנויה לזה.
אני לא רוצה את זה !
;){kind=link}